המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.לפניי הליך נוסף שעניינו זכות השיבוב של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) בגין תגמולים ששילם לנפגע בתאונת דרכים, שהיא גם תאונת עבודה.

2.ביום 12.11.03 אירעה תאונת דרכים בה נפגע הולך רגל. המוסד הכיר בה כתאונת עבודה, ובהתאם לדרגת נכותו שילם לנפגע ועתיד לשלם לו גמלה.

3. בהתאם לסעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) שקודמו היה סעיף 150 לאותו חוק, היות שהתאונה שבעטיה שילם המוסד ועתיד לשלם גמלה היא גם עילה לחייב בפיצויים לנפגע בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, רשאי המוסד לתבוע מאת המשתמש ברכב או מבטח השימוש בו פיצוי על גמלה זו.

4.בשנת 1979 נכרת חוזה בין המוסד לבין אבנר איגוד לביטוח נפגעי הרכב בע"מ (להלן: החוזה) שלפיו הסכימו על הסדר השבה שונה מזה הנקוב בסעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי (אז סעיף 150). לפי ההסדר החוזי, במקרה של תאונה בה נפגע הולך רגל היה על חברות הביטוח להשיב 80% בלבד מסך כול הגמלה ששילם או עתיד לשלם המוסד (ראה סעיף 3(2) לחוזה).

לפי סעיף 6 המקורי לחוזה היה על מבטח לשלם את הסכום תוך 60 יום מיום קבלת הדרישה, שאם לא כן תתווסף ריבית מקסימלית לפי חוק פסיקת ריבית תשכ"א-1961 (שהיא ריבית פיגורים – ראה רע"א 8429/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי [1.7.07]) ועוד 20% (שהם בבחינת פיצוי מוסכם ומוערך מראש בחוזה - ראה רע"א 8429/06 הנ"ל).

החל מיום 1.4.85 שונה החוזה כך שפרק הזמן שהוקצב לתשלום הועמד על 45 יום מיום משלוח הדרישה במקום ממועד קבלת הדרישה, כפי שהיה בסעיף 6 המקורי (ראה מכתב שינוי מיום 26.3.85).

5.לפי סעיף 6 לחוזה קיבל המבטח 15 "ימי חסד". בפועל יכול היה לשלם אפוא את סכום הדרישה תוך 75 יום מיום קבלתה (את הדרישה) בלא שיחויב בריבית פיגורים. כאמור, מיום 1.4.85 כדי לא לחוב בריבית פיגורים היה על המבטח לשלם את סכום הדרישה תוך 60 ימים מיום משלוח מכתב הדרישה.

6.ביום 5.5.09 הודיע המוסד לחברות הביטוח הקשורות עמה בחוזה על ביטולו למפרע, וממועד זה החל לדרוש מהן השבת מלוא הגמלאות ששילם לנפגעים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית והצמדה).

7.ביום 27.12.09 שלח המוסד לנתבעות, שתיקראנה להלן המבטחת, מכתב דרישה לתשלום סך של 955,132 ₪, שהוא 100% מהגמלאות (משוערכות ומהוונות למועד הדרישה) ששילם ועתיד לשלם לנפגע. אין חולק כי דרישה זו מבוססת על הוראות סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי, והמבטחת נדרשה לשלם את סכום הדרישה "..בתוך 45 יום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל."

ביום 14.6.10, ובהתבסס על החוזה, שילמה המבטחת למוסד סך של 750,628 ₪, שהוא 80% מכלל הגמלאות ששילם המוסד ועתיד לשלם לנפגע.

8.עם קבלת התשלום הגיש המוסד תובענה זו. תחילה תבע את ההפרש בסך 211,277 ₪ בין מלוא הגמלאות ששילם וישלם המוסד לנפגע לבין הסכום ששילמה המבטחת בפועל. בטרם הוגש כתב הגנה וברשות בית משפט הגיש המוסד כתב תביעה מתוקן. בכתב התביעה המתוקן נתבעת המבטחת, כסעד חלופי, לשלם למוסד ריבית פיגורים לפי סעיף 6 לחוזה, החל מיום הדרישה וכלה ביום התשלום המלא בפועל. סכום זה נכון ליום הגשת כתב התביעה המתוקן הסתכם בסך 35,370 ₪.

9.היות שהמחלוקת משפטית בעיקרה, הסכימו בעלי הדין שאכריע בתובענה בפסק דין מנומק על סמך חומר הראיות המצוי בתיק וסיכומי טענותיהם.

10.המחלוקת העיקרית בנוגע לתחולת החוזה על תאונות שאירעו לפני ביטולו של החוזה הוכרעה סופית, ובפסק הדין שניתן ברע"א 8354/11 המוסד לביטוח לאומי נ' חנין [19.4.12] אמר בית המשפט העליון את דברו וקבע כי ביטול החוזה אינו למפרע. לפיכך אין המוסד עומד על תביעתו העיקרית ומבקש להעניק לו את הסעד החלופי הנתבע.

11.סעיף 6 לחוזה קובע לאמור:

"החברה תשלם את תביעת המוסד לפי דרישתו תוך 60 יום מיום קבלתה [ומיום 1.4.85 – 45 יום מיום משלוח הדרישה]. פיגרה החברה בתשלום פרק זמן העולה על 15 יום, יהיה עליה לשלם למוסד ריבית בגובה הריבית המכסימלית על סכום התביעה, לפי חוק פסיקת ריבית תשכ"א-1961, ועוד 20% מסכום הריבית הנ"ל."

12.לדעת המבטחת דין התובענה להידחות. לטענתה, דרישת המוסד לא נשלחה לפי סעיף 6 לחוזה, אלא לפי הוראות סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי. לא זו אף זו, במכתב הדרישה לא הוזכרה, ולו לחלופין, התניה החוזית והמוסד דרש ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה בלבד. עוד הוסיפה כי אין לקבל את טענת המוסד, ולפיה יש לחייבה בריבית החוזית החל ממועד הגשת כתב התביעה המקורי וכלה ביום התשלום המלא בפועל, שהרי אין חולק כי במועד הגשת התובענה זה מכבר קיימה את חיובה בהתאם לחוזה.

13.בסיכומיה העלתה המבטחת טענה חלופית והיא, כי אם יסבור בית המשפט שיש לחייבה בריבית, אזי יש לחייבה בריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה בלבד ממועד הדרישה ועד למועד התשלום, ובסך הכול 5,948 ₪.

14.הגעתי לכלל מסקנה כי על המבטחת לשלם ריבית בהתאם לסעיף 6 לחוזה, קרי ריבית פיגורים כפי שיעורה במועדים הקובעים בתוספת 20%, וזאת משלושה טעמים עיקריים.

האחד, בחוזה (לאחר שינויו ביום 1.4.85) סוכם כי על המבטח לשלם "תוך 45 מיום משלוח הדרישה" ולעניין זה אין נפקא מינה אם צוין בה כי נשלחה זו לפי החוזה או לפי חוק הביטוח הלאומי.